גזר דין בתיק ת"פ 2163/06

1.         הנאשמת הורשעה על יסוד הודאתה בעובדות כתב האישום המתוקן, במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים במהלך שמיעת הראיות, בעבירות הבאות: תקיפת קטין על ידי אחראי, לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (מספר עבירות); ותקיפה, עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.

בהסדר הטיעון שבין הצדדים הוסכם, כי שירות המבחן יערוך תסקיר בעניינה של הנאשמת וכי הצדדים יהיו חופשיים בטיעוניהם לעונש.

2.         על-פי האמור בחלק הכללי בכתב האישום המתוקן, בשנת הלימודים שהחלה ביום 1.9.05, שימשה הנאשמת כמטפלת, לצד מטפלות נוספות, בקבוצת הפעוטות (גילאי שנה עד שנתיים) באחד ממעונות ויצ"ו בירושלים. במסגרת תפקידה היתה אחראית על הקטינים שבקבוצתה. עוד נאמר שם, כי הנאשמת שובצה בקבוצת הפעוטות למורת רוחה. בתקופה שבין 1.9.05 ועד ראשית חודש 12/2005 (להלן: התקופה), במספר הזדמנויות, נהגה הנאשמת בקטינים מתוך הקבוצה באגרסיביות, כמפורט להלן: אשר לקטין א' א' (יליד חודש 8/2003), משכה הנאשמת בשערו בחוזקה. בהזדמנות אחרת משכה אותו בכוח תוך שהיא אוחזת בחולצתו. ביום 24.11.05 בעת ש-א' א' ישב על ברכיו ובכה, ביקשה ממנו הנאשמת להפסיק לבכות, ומשלא עשה כן בעטה בו בברכו באופן שהסב לו כאב רב. לאחר מכן המשיכה הנאשמת לגעור בו שיחדל לבכות; אשר לקטין א' אס' (יליד חודש 4/2004), ביום 24.11.05, בעת ששיחק בחדר הקבוצה, החל הקטין לבכות. לאחר זמן מה היכתה אותו הנאשמת במצחו, על-מנת שיחדל מבכיו, וכתוצאה מן המכה התעצם הבכי; אשר לקטין ע' ל' (יליד חודש 1/2004), במועדים שאינם ידועים למאשימה במהלך התקופה, הפעילה הנאשמת כוח נגד ע' ל' במהלך טיפולה בו, שלא לצורך ובאופן שגרם לו לאי נוחות. בשתי הזדמנויות במהלך התקופה משכה הנאשמת בשערו של ע' ל' באופן שהסב לו כאב רב. במועד נוסף במהלך התקופה, בעת שהיתה "מרוגזת", משכה הנאשמת באוזניו של ע' ל' בחוזקה באופן שהסב לו כאב רב.

3.         על-פי האמור בתסקיר שירות המבחן מיום 15.9.08, הנאשמת היא בת 50, נשואה ואם לשלוש בנות בגילאי 18 עד 24. שירות המבחן התרשם, כי הנאשמת חרדה, מוצפת ונמצאת במצב של אי שקט. עד ההליכים שננקטו נגדה, חוותה עצמה הנאשמת כאדם נורמטיבי שומר חוק, ובעקבות הליכים אלה היא חשה כי רודפים אותה וחווה רמת חרדה גבוהה. נראה, כי דימויה העצמי נפגע באורח קשה והיא מתקשה לתפקד באופן תקין. על פי האמור בתסקיר, הגורמים המטפלים בנאשמת בתחנה לבריאות הנפש מצאו אותה סובלת מתסמינים של פוסט טראומה. עוד מפרט התסקיר אודות הטיפול הניתן לנאשמת בתחנה לבריאות הנפש, ואולם איני רואה מקום להוסיף ולפרט עניינים אלה. הנאשמת אמרה לעורכת התסקיר, כי מאז נחקרה במשטרה היא ומשפחתה נתונים במסע התקפות מצד סביבתם הקרובה. הנאשמת ציינה, כי היא חשה נרדפת וחיה בחרדה מתמדת. במשך שנתיים לא עבדה והיא מתקשה לתפקד. גם משיחה עם בעלה עלתה תמונה דומה. עוד צויין, כי בתה הבכורה של הנאשמת עברה להתגורר מחוץ לירושלים בשל קשייה לשאת את מצוקות האם ואת הטרדותיהם של הורי הילדים המתלוננים. רק לאחרונה עלה בידי הנאשמת לחזור ולהשתלב בעבודה והיא עובדת מספר שעות בכל יום כמטפלת בקשישים.

הנאשמת עובדת מגיל צעיר לפרנסתה בעבודות שונות, ועבדה כמטפלת בילדים במשך שנים רבות. לפני שירות המבחן הוצגו המלצות רבות של הורים המרעיפים שבחים והערכה על פועלה ויחסה לילדיהם. אשר לעבירות, הנאשמת התקשתה לכתחילה להבין את הבעייתיות בהתנהגותה, אותה תיארה כהתנהגות נמרצת, יעילה וזריזה. בהמשך, לאחר שעברה תהליך בו הצליחה לגלות הבנה לכך שלא גילתה רגישות ומודעות מספקת לצרכי הילדים ולהשלכות התנהגותה עליהם, ביטאה חרטה רבה וניכר כי חשה בושה ואשמה. שירות המבחן התרשם מכנות דבריה בענין זה. שירות המבחן הגיע למסקנה, כי לנוכח מאפייני אישיותה התקשתה הנאשמת להיות קשובה לצרכי הילדים הנתונים לאחריותה ולשינויים הכרוכים בעבודה עם ילדים גדולים יותר, לעומת עבודה עם תינוקות, בה התנסתה בעבר. שירות המבחן הביע את הסברה, כי הקושי להסתגל לשינויים בעבודה, אשר הצריכו שינוי בהתארגנותה של הנאשמת, גרם לנאשמת לנהוג כמתואר בכתב האישום. כמו כן נראה, כי לנאשמת חסרו מודעות מספקת להשלכות התנהגותה על הילדים והבשלות הנדרשת לעבודה מקצועית עם ילדים. יחד עם זאת, התרשם שירות המבחן כי אין מדובר באשה עם קווי אישיות אלימים.

אשר לעונש, לנוכח חומרת העבירות התלבטה עורכת התסקיר בדבר העונש הראוי. סופו של דבר, לאור העובדה כי הנאשמת מגלה כיום תובנה ביחס להתנהגותה, ובשל מצבה הנפשי הקשה, ראה שירות המבחן להמליץ על שירות לתועלת הציבור בהיקף נרחב של 220 שעות כעונש חינוכי ומוחשי המתאים ביותר במקרה זה. עוד נאמר בשולי התסקיר, כי עונש מאסר, ולו בעבודות שירות, עלול להשפיע באופן קשה על מצבה הנפשי של הנאשמת הרעוע ממילא.

4.         במסגרת הראיות לעונש הגיש ב"כ המאשימה, עו"ד שגיא אופיר, הצהרות נפגע בהתאם לחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001, של הוריו של הקטין ע' ל' ושל אימו של הקטין א' אס'. הצהרות אלה כוללות האשמתה של הנאשמת במעשים חמורים שאינם מוזכרים בכתב האישום המתוקן ואף לא נכללו בכתב האישום המקורי, ומשפחות הקטינים רואות במתלוננת אחראית בלעדית למצבם הבריאותי והנפשי של ילדיהן. ואולם, לנוכח ההנחות העובדתיות מרחיקות הלכת שבבסיס הצהרות הנפגע שהוגשו, קשה לראות קשר ממשי בין הנזקים הקשים המתוארים שם לבין המעשים בגינם הורשעה הנאשמת.

            ב"כ הנאשמת הגיש כראיות לעונש אסופה של מכתבי תודה והערכה שקיבלה הנאשמת מהורי ילדים שהיו בטיפולה במשך השנים. אין המדובר במכתבים בודדים, אלא בכעשרים מכתבים בהם מודים הורי הילדים לנאשמת, המטפלת "הכי נהדרת", "שבגללך כל יום בגן נראה כמו חג". המכתבים כוללים מילים חמות ביותר ושבחים לנאשמת על תיפקודה וטיפולה האימהי בילדים. על פי האמור במכתבים ביקשו ההורים, לאחר שהכירו את הנאשמת, כי תמשיך לטפל בילדיהם והצטערו צער רב בתום השנה כשהגיעה עת הפרידה.

5.         ב"כ המאשימה טען, כי העונש הראוי לנאשמת בנסיבות הענין הוא מאסר בפועל ומאסר על תנאי, לצד חיוב לפצות את הקטינים המוזכרים בכתב האישום ואת הוריהם. ב"כ המאשימה טען, כי איננו מתעלם משורת הנסיבות לקולא, ובהן העובדה שמדובר במי שהיתה עובר להגשת כתב האישום אדם נורמטיבי מן הישוב, העובדה כי הנאשמת אינה אשה צעירה, ואפשרותה להתפרנס בתחום בו עסקה מזה עשור אינה קיימת עוד, הודאתה של הנאשמת בכתב האישום המתוקן, והקלון אותו חווים הנאשמת ומשפחתה בסביבת מגוריהם. ואולם, לדבריו, אל מול מצוקותיה של הנאשמת וכובד המשא שמטילה על כתפיה עצם ההרשעה, ניצב "זקוף וצועק" האינטרס הציבורי בכלל, ועניינם של הקטינים בהם טיפלה הנאשמת ובהם פגעה בפרט. ב"כ המאשימה הפנה גם לסבלן של משפחות הקטינים, המתמודדות עם תוצאות הפגיעות שחוו ילדיהן מן הנאשמת מדי יום.

בהקשר זה שם ב"כ המאשימה דגש מיוחד על המעשים המפורטים בכתב האישום המתוקן והטעים, כי משיכות בשיער, בעיטה בברך, משיכה באוזניים וכדומה, כאשר קורבנות העבירה הם קטינים בני שנה עד שנתיים, אינם ניתנים להצדקה בתירוצים שונים, דוגמת תסכול בשיבוץ בעבודה, ואף לא ניתן להגדירם כמעשה חינוכי, גם אם כושל. כן נטען, כי בהקשר זה לא יכולים לעמוד לזכותה של הנאשמת הישגיה במשך השנים והעובדה כי עד אותו שלב לא הוגשה נגדה כל תלונה שהיא, שכן מבחינתם של הקטינים ומשפחותיהם השבר נעשה, הנפש הרכה נפגעה והאמון הופר. אשר לכך הדגיש ב"כ המאשימה, כי מעשיה של הנאשמת חותרים תחת אינטרס ציבורי מובהק בדבר חיזוק אמון הציבור במערכת החינוך ויכולתן של המשפחות לסמוך על מקצועיות הטיפול הניתן לילדיהם הרכים במסגרת מערכת זו ועל איכותו.

לטענת ב"כ המאשימה, בעת שבית המשפט שוקל על כפות המאזניים את זכויות הנאשמת, נסיבותיה האישיות ושיקולי הענישה האינדיבידואליים מזה, ומעמידם אל מול האינטרס הציבורי, הצורך בהרתעה אישית וכללית, והחובה להתגייס להגנתם של קטינים שאין להם הכוח להגן על עצמם ועל זכויותיהם מזה, על בית המשפט להעדיף את האינטרס הציבורי ולמצות את הדין עם הנאשמת, כך שיוטל עליה עונש כבד ומשמעותי שיהווה גמול הולם למעשיה וירתיע כל מי שבא במגע עם קטינים לבל יפר את זכויותיהם ויפגע בהם. ב"כ המאשימה תמך את טענותיו בפסיקה.

6.         ב"כ הנאשמת פתח את טיעונו בתיאור המהלכים שהביאו להגשת כתב האישום נגד הנאשמת, שראשיתם בתלונה שהגישה מטפלת אחרת במעון, אשר, לטענתו, קיוותה כי תצמח לה תועלת אישית כתוצאה מהשחרת פניה של הנאשמת. לדבריו, מן העדויות שנשמעו לפני שהצדדים הגיעו להסדר עולה, כי המעשים בהם הורשעה הנאשמת לא היו חריגים על רקע האופן בו התנהלה העבודה במעון. לטענת ב"כ הנאשמת, הסיבה העיקרית שבעטיה הוגש כתב אישום כה חמור וקיצוני נגד הנאשמת, ממנו הסכימה המאשימה לסגת במסגרת הסדר הטיעון, היא אוירת ההתלהמות והפאניקה שנוצרה סביב הגשת התלונה, אשר הביאה להעצמה ולהגזמה ביחס למעשים עצמם ולדמוניזציה של דמות הנאשמת. לאמיתו של דבר, מדובר בפרשה כאובה של מטפלת, אשר לאחר שזכתה לתודה ולהערכה במשך כשש שנים בהן עבדה באותה מסגרת, ועל רקע שיבוצה בניגוד להעדפתה ולנתוניה לעבודה עם קבוצת הפעוטות, נמצאה מסיימת את דרכה המקצועית, פגועה, כאשר כבודה וערכה העצמי רמוסים. הנאשמת פוטרה מעבודתה ונשללו ממנה זכויותיה הסוציאליות, לרבות פיצויי פיטורין, סביבתה הוקיעה אותה, והורי הילדים במעון התנכלו לה ופתחו במסע נקם יומיומי המלווה בקללות, יריקות והטרדות של הנאשמת ובני משפחתה, לרבות פניה ישירה לבנותיה. כל אלה הביאו לפגיעה ממשית במצבה הנפשי של הנאשמת. העובדה, כי הנאשמת הפכה באחת מ"מלאך" ל"שטן" גרמה לכך שבמשך השנתיים האחרונות, עד לפני מספר חודשים, ישבה הנאשמת סגורה בביתה, חייה וחיי משפחתה הפכו קשים ללא נשוא, ורק לאחרונה אזרה כוחות כדי לחזור ולהשתלב בעבודה כעובדת ניקיון וכמטפלת בקשישים.

ב"כ הנאשמת טען, כי יש לתת בכורה לנסיבותיה האישיות של הנאשמת ולהעדיפן, שכן אין בענייננו מקום להרתעה אישית או להרתעה ציבורית. הנאשמת לא היתה בעמדה מקצועית שאיפשרה לה לקבוע נורמות התנהגות במעון. היא היתה מטפלת מן השורה, שנקלעה למצב של חוסר מוצא, תחושת תסכול והיעדר יכולת להשתלב בעבודה ולהשתלט על עצמה. העבירות שביצעה מהוות מעידה חד פעמית של מי שהיתה ונותרה אדם נורמטיבי. ב"כ הנאשמת ביקש, לסיכום, כי ההמלצה הכלולה בתסקיר שירות המבחן תאומץ על-ידי בית המשפט וכי יוטל על הנאשמת עונש של שירות לתועלת הציבור.

7.         הנאשמת בדברה האחרון אמרה, כי היא מצטערת על כל מה שקרה, ואם פגעה באדם כלשהו הרי היא מבקשת סליחה. לדבריה, לא התכוונה לפגוע, והיא מבקשת כי בית המשפט יתחשב בה ובמשפחתה. הנאשמת סיפרה, כי נתנה את נשמתה להורים במעון, ובאחת הפכה ל"מכשפה". הנאשמת הוסיפה, כי היא עוברת שלוש שנים של "גהינום", חייה אינם חיים, משפחתה אינה מתפקדת ובתה הבכורה עזבה את הבית בשל כך שלא יכלה להתמודד עם התגובות הבוטות של משפחות הילדים. הנאשמת בכתה במהלך דבריה וביקשה את התחשבות בית המשפט בסבלה.

עד כאן טענות הצדדים והראיות לעונש.

8.         גזירת עונשו של נאשם שהורשע בדין קשה דרך כלל, ובעניינה של הנאשמת שבעתיים.

המעשים שביצעה הנאשמת הם מעשים קשים, במיוחד בשים לב למיהותם של קורבנות העבירה - קטינים בני כשנתיים בהם טיפלה במעון. משיכה בשיער, בעיטה, מכה במצח או משיכה באוזניים, כשהם מופנים כלפי קטינים כה רכים בשנים, ובמיוחד קטינים הנתונים להשגחתו של הנאשם - מהווים מעשים בלתי נסלחים. מלבד הפגיעה הפיזית בקטין גורמים מעשים אלה גם לפגיעה בנפשו של הקטין ולערעור בטחונו בסביבתו. לצערנו, אנו עדים בעת האחרונה לגילויי אלימות קשים כלפי קטינים, המהווים חוליה חלשה וחשופה בחברה, דווקא מצד אלה האמורים להעניק להם סביבה מוגנת ובטוחה. כל אדם הפוגע בקטין מבצע עבירה חמורה, במיוחד כאשר המעשה הפוגע מהווה גם הפרה של החובה המוטלת על הנאשם כלפי הקטין כהורה, מטפל, מורה וכיו"ב. צודק ב"כ המאשימה בטענו, כי העבירות שביצעה הנאשמת פגעו לא רק בקטינים ובמשפחותיהם, אלא במרקם היחסים העדין שבין הפרטים בחברה למערכת החינוך. הורי הקטינים הפקידו בידי הנאשמת את היקר להם מכל, את ילדיהם, והנאשמת בגדה באמונם ובמקום להיטיב עם הקטינים ולטפל בהם במקצועיות ובחום, פגעה בהם.

נראה, כי הרקע לביצוע העבירות מצוי בתסכול שחשה הנאשמת לנוכח שיבוצה בקבוצת הפעוטות ולא בקבוצת התינוקות, כפי שציפתה. ייתכן שמדובר גם בחוסר מקצועיותה של הנאשמת ובהיעדר יכולתה להסתגל לתפקוד השונה הנדרש בקבוצת הפעוטות, לאחר מספר שנים בהם עסקה בטיפול בתינוקות. כך או כך, על הנאשמת היה לפתור את בעיותיה האישיות והמקצועיות, אולי על דרך של פנייה לעזרה, והמוצא אליו פנתה, הפעלת אלימות כלפי שלושה מהקטינים שבקבוצתה, מהווה תגובה לקויה ופסולה בתכלית. קשה להלום כיצד מטפלת שזכתה לתשבחות ולמחמאות כה רבות לא היתה ערה למדרון החלקלק בו היא נתונה מבחינת האופן בו היא נוהגת בקטינים, ולא נקטה יוזמה לבלימת התהליך המסוכן. במצב דברים זה נדרש בית המשפט לשמש פה לזעקתם של הפעוטות ולהעביר מסר ברור וחד משמעי, כי כל הפוגע בקטין ונוהג כלפיו באלימות - ייענש במלוא חומרת הדין.

עם זאת, אין לשכוח כי הענישה היא לעולם אינדיבידואלית ועל בית המשפט להביא במכלול שיקוליו גם את הנסיבות לקולא, ובהן נסיבותיה האישיות של הנאשמת ונתוניה הספציפיים. אשר לאלה, יש לציין את הודאתה של הנאשמת בעובדות כתב האישום המתוקן וחזרתה מכפירתה. כפי שנאמר גם בתסקיר שירות המבחן, נראה כי הנאשמת מפנימה ומעכלת את הפסול שבמעשיה וחשה חרטה, בושה ואשמה. אין לשכוח, כי הנאשמת בת 50, ללא כל מעורבות פלילית קודמת, ועד למעשים מושא כתב האישום זכתה להערכה מקצועית רבה. זו התחלפה בגינוי, נידוי והטלת קלון - ענישה חברתית המופעלת כלפי הנאשמת מאז נחשפה הפרשה. משפחות הקטינים במעון היו מעורבות גם בניהול ההליך ונכחו בכל הדיונים. אזכיר, כי עבודתה של הנאשמת כמטפלת הופסקה והיא פוטרה ללא תשלום פיצויי פיטורין. רק לאחרונה השתלבה הנאשמת בעבודה בטיפול בקשישים לאחר שתקופה ממושכת מאוד נאלצה להסתגר בביתה. תסקיר שירות המבחן, המבוסס כאמור בין היתר על שיחה עם הגורמים המטפלים בנאשמת במרפאה לבריאות הנפש, כולל התייחסות למצבה הנפשי הנוכחי של הנאשמת, כמו גם לרקע ולסיבות שהביאו את הנאשמת לביצוע העבירות, כפי שפורט לעיל. אזכיר, כי המלצת שירות המבחן היתה להטיל על הנאשמת עונש של שירות לתועלת הציבור.